Carmel News - חדשות

ניצחון מתוך תבוסה: כיצד תבוסה הופכת לניצחון בתודעה השיעית ובאסטרטגיה פוליטית

היכולת למסגר תבוסה כניצחון היא אחד הכלים החזקים ביותר בתרבות הפוליטית והדתית, במיוחד בקרב קהילות שיעיות. התפיסה הזאת נטועה עמוק בתודעה ההיסטורית, הדתית והפסיכולוגית, ומשמשת לא רק כדי להתמודד עם מציאות קשה, אלא גם כדי לייצר בסיס מוסרי, רגשי ואסטרטגי להמשך מאבק.

האירוע המכונן שממנו נשאבת תפיסת הניצחון מתוך התבוסה הוא קרב כרבלא בשנת 680 לספירה, שבו הוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד, נהרג עם קומץ לוחמיו מול צבא אדיר של החליף יזיד. במונחים צבאיים מדובר בתבוסה מוחלטת. אך בקרב השיעים מדובר בניצחון מוסרי ורוחני מוחלט: הוסיין סירב להיכנע לרודנות ולשקר, העדיף מוות על פני כניעה, והפך לסמל עליון של עמידה בצדק גם מול חורבן מוחלט. תבוסתו היא עדות לניצחונו הרוחני, ומאז קרב כרבלא הפכה התבוסה למכשיר של התנגדות, טהרה מוסרית והצדקה דתית.

במציאות המודרנית אנו רואים כיצד תפיסה זו מופעלת במיומנות על ידי תנועות פוליטיות וצבאיות שיעיות, כמו חיזבאללה בלבנון או החות'ים בתימן. כאשר הם סופגים אבידות קשות, אובדן לוחמים או הרס תשתיות, ההנהגה לא מדברת על כישלון אלא על "ניצחון אלוהי". החללים הופכים למרטירים שמקריבים את עצמם למען הצדק, האויב מוצג כברוטלי וחסר מוסר, והעמידה תחת אש נתפסת כראיה לצדקת הדרך. כל נסיגה הופכת לאסטרטגיה, כל אובדן לחלק מהמאבק, וכל תבוסה מיידית לניצחון עתידי מובטח.

תהליך זה איננו ייחודי לאסלאם השיעי. הנצרות עשתה דבר דומה עם הצליבה של ישו והלאומיות הפלסטינית מעצבת זהות סביב הנכבה כתבוסה מכוננת. גם בקרב תנועות טרור חילוניות, מסגור של כישלון כשלב בדרך להצלחה הוא תבנית מוכרת.

אך בתרבות השיעית קיים רובד עמוק נוסף: תפיסה דתית-מטאפיזית של הסבל כנתיב לגאולה. הסבל אינו רק אמצעי אלא מטרה קדושה. המאבק איננו רק פוליטי אלא קוסמי, בין הטוב לרע, בין האמת לשקר, בין חסידי האימאם לבין כוחות הדיכוי. במציאות כזו, תבוסה גשמית לעולם איננה הסוף, אלא שלב בטיהור הדרך.

השלכות התפיסה הזאת הן עמוקות. ראשית, היא מעניקה חוסן קהילתי עצום: גם במצבים של שבר, השטח לא נשבר. שנית, היא מספקת הצדקה מוסרית להמשך המאבק, לעיתים על חשבון הסדר הקיים. שלישית, היא יוצרת נרטיב מנוגד לתפיסת הכוח המערבית שמודדת הצלחה בכוח צבאי ובשליטה מיידית.

בסופו של דבר, מי ששולט בנרטיב שולט בזיכרון. ומי ששולט בזיכרון שולט בעתיד. כאשר תבוסה הופכת ל"ניצחון מוסרי", היא חדלה להיות תבוסה והופכת לנשק תודעתי מסוכן לא פחות מטילים וטנקים.

2❤194👍162🥱28🤔18💯14👎10🤬6👌5😢1

www.group-telegram.com/us/alexmehacarmel.com/30579

20.4K viewsJun 24 at 14:24

ניצחון מתוך תבוסה: כיצד תבוסה הופכת לניצחון בתודעה השיעית ובאסטרטגיה פוליטית

היכולת למסגר תבוסה כניצחון היא אחד הכלים החזקים ביותר בתרבות הפוליטית והדתית, במיוחד בקרב קהילות שיעיות. התפיסה הזאת נטועה עמוק בתודעה ההיסטורית, הדתית והפסיכולוגית, ומשמשת לא רק כדי להתמודד עם מציאות קשה, אלא גם כדי לייצר בסיס מוסרי, רגשי ואסטרטגי להמשך מאבק.

האירוע המכונן שממנו נשאבת תפיסת הניצחון מתוך התבוסה הוא קרב כרבלא בשנת 680 לספירה, שבו הוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד, נהרג עם קומץ לוחמיו מול צבא אדיר של החליף יזיד. במונחים צבאיים מדובר בתבוסה מוחלטת. אך בקרב השיעים מדובר בניצחון מוסרי ורוחני מוחלט: הוסיין סירב להיכנע לרודנות ולשקר, העדיף מוות על פני כניעה, והפך לסמל עליון של עמידה בצדק גם מול חורבן מוחלט. תבוסתו היא עדות לניצחונו הרוחני, ומאז קרב כרבלא הפכה התבוסה למכשיר של התנגדות, טהרה מוסרית והצדקה דתית.

במציאות המודרנית אנו רואים כיצד תפיסה זו מופעלת במיומנות על ידי תנועות פוליטיות וצבאיות שיעיות, כמו חיזבאללה בלבנון או החות'ים בתימן. כאשר הם סופגים אבידות קשות, אובדן לוחמים או הרס תשתיות, ההנהגה לא מדברת על כישלון אלא על "ניצחון אלוהי". החללים הופכים למרטירים שמקריבים את עצמם למען הצדק, האויב מוצג כברוטלי וחסר מוסר, והעמידה תחת אש נתפסת כראיה לצדקת הדרך. כל נסיגה הופכת לאסטרטגיה, כל אובדן לחלק מהמאבק, וכל תבוסה מיידית לניצחון עתידי מובטח.

תהליך זה איננו ייחודי לאסלאם השיעי. הנצרות עשתה דבר דומה עם הצליבה של ישו והלאומיות הפלסטינית מעצבת זהות סביב הנכבה כתבוסה מכוננת. גם בקרב תנועות טרור חילוניות, מסגור של כישלון כשלב בדרך להצלחה הוא תבנית מוכרת.

אך בתרבות השיעית קיים רובד עמוק נוסף: תפיסה דתית-מטאפיזית של הסבל כנתיב לגאולה. הסבל אינו רק אמצעי אלא מטרה קדושה. המאבק איננו רק פוליטי אלא קוסמי, בין הטוב לרע, בין האמת לשקר, בין חסידי האימאם לבין כוחות הדיכוי. במציאות כזו, תבוסה גשמית לעולם איננה הסוף, אלא שלב בטיהור הדרך.

השלכות התפיסה הזאת הן עמוקות. ראשית, היא מעניקה חוסן קהילתי עצום: גם במצבים של שבר, השטח לא נשבר. שנית, היא מספקת הצדקה מוסרית להמשך המאבק, לעיתים על חשבון הסדר הקיים. שלישית, היא יוצרת נרטיב מנוגד לתפיסת הכוח המערבית שמודדת הצלחה בכוח צבאי ובשליטה מיידית.

בסופו של דבר, מי ששולט בנרטיב שולט בזיכרון. ומי ששולט בזיכרון שולט בעתיד. כאשר תבוסה הופכת ל"ניצחון מוסרי", היא חדלה להיות תבוסה והופכת לנשק תודעתי מסוכן לא פחות מטילים וטנקים.

BY Carmel News - חדשות